זוהי תמצית מתוך ספרו של אלברט שרון, "הליכה לוולדיירי – ספר זיכרונות מאת אלברט מ. שרון"והוגש על ידי בתו פטי מימון., הספר יצא לאור בשנת 2003 על ידי MS Finan, Inc, אך אינו מודפס עוד.
פקדו עלינו להתאסף בכיכר הכפר והמרשל אמר לנו שהצבא והמשטרה עוזבים ושאנחנו חופשיים ללכת. לאן היינו הולכים אם הגרמנים כבר היו בניס? פנינו למרשל ופנינו אליו שייקח אותנו איתו לאיטליה. "אני לא יכול לקחת אותך, אבל אם אתה רוצה, לך אחרי הצבא," זרועותיו הושיטו בנדיבות, השאר לא נאמרו. היינו עוקבים אחרי האיטלקים מעל האלפים.
כמעט 800 גברים, נשים וילדים עמוסים בחפציהם הדלים צעדו מאחורי הצבא.
צעדנו לאורך כמה קילומטרים, חצינו גשר קטן שתחם את הגבול בין צרפת לאיטליה. הלילה ירד והיינו עייפים. מחשש שנלך לאיבוד בליל ההרים השחורים, עשינו מחנה בשטח פתוח שנקרא 'לה ואשרי'. כמה מדורות הודלקו כדי לתת לנו חום. האנשים המבוגרים היו מותשים רגשית ופיזית, הם צנחו על צרורותיהם. הצעירים מצאו אנרגיה לשחק טאג: עבורם זו הייתה הרפתקה.
הלכנו בעקבות הצבא האיטלקי במעלה הדרך המתפתלת. השטח היה קשה. ילדים מעדו כשהם נצמדים להוריהם שנשאו תינוקות בזרועותיהם. תעצומות הנפש המדהימות של קשישים ונכים שמתקשים לעמוד בקצב היו מדהימות.
אני עדיין רואה את מר רייטר, פניו ערוכות בנחישות, עמל במעלה ההר על קביו. כשהגענו לרכס, עלינו על בונקרים נטושים של הצבא האיטלקי, השתמשנו בו כדי לברוח מהרוח ולהתמסר להסדיר את נשימתנו לפני הירידה המפרכת.
אלברט שרון
אלברט שרון (1990-1924) נולד לבית יהודי בוורשה, פולין לפני שעבר בילדותו לבריסל, בלגיה. בשנת 1940, כשאלברט היה בן 15, פלשו הגרמנים לבלגיה. אלברט, יחד עם שתי אחיותיו ואח אחד, נמלט עם הוריו לצרפת כדי להימלט מהלחימה. המשפחה נדדה בין מספר כפרים שונים בדרום צרפת, לאורך הרי הפירנאים. בטולוז סייעו אלברט ואחיו בזיוף מסמכים עבור המחתרת, ובסופו של דבר נכלאו בליון, צרפת. לאחר שהתאחד עם משפחתו, נסע לאיטליה לאחר חתימת שביתת הנשק. אלברט תמלל את סיפורו על ידי אשתו, לין שרון, חודשים לפני פטירתו בשנת 1990. (הועתק מ-ushmm.org, הכולל את הטיוטה המקורית של הספר).
פטי מימון, בתו של אלברט, מתגוררת בכפר קטן בישראל. היא נשואה ואם לארבעה בנים נשואים ועובדת כמזכירה רפואית בדיור מוגן (פרוטיאה וילג'). בשנת 1971 ביקרה בסן מרטין וזובי עם אביה ואחיה אבינועם. זו הייתה הפעם הראשונה של אביהם מאז המלחמה. כשהם הלכו ברחוב, היא זוכרת אותו אומר ששום דבר לא השתנה מאז 1943.
מלפנים: שלמה, אסתר, בלה. מאחור: מרייט ואלברט.
(אלתר וסידי עלו לארץ ישראל).
