זוהי תמצית מתוך ספרו של אלברט שרון, "הליכה לוולדיירי – ספר זיכרונות מאת אלברט מ. שרון"והוגש על ידי בתו פטי מימון., הספר יצא לאור בשנת 2003 על ידי MS Finan, Inc, אך אינו מודפס עוד.
פקדו עלינו להתאסף בכיכר הכפר והמרשל אמר לנו שהצבא והמשטרה עוזבים ושאנחנו חופשיים ללכת. לאן היינו הולכים אם הגרמנים כבר היו בניס? פנינו למרשל ופנינו אליו שייקח אותנו איתו לאיטליה. "אני לא יכול לקחת אותך, אבל אם אתה רוצה, לך אחרי הצבא," זרועותיו הושיטו בנדיבות, השאר לא נאמרו. היינו עוקבים אחרי האיטלקים מעל האלפים.
כמעט 800 גברים, נשים וילדים עמוסים בחפציהם הדלים צעדו מאחורי הצבא.
צעדנו לאורך כמה קילומטרים, חצינו גשר קטן שתחם את הגבול בין צרפת לאיטליה. הלילה ירד והיינו עייפים. מחשש שנלך לאיבוד בליל ההרים השחורים, עשינו מחנה בשטח פתוח שנקרא 'לה ואשרי'. כמה מדורות הודלקו כדי לתת לנו חום. האנשים המבוגרים היו מותשים רגשית ופיזית, הם צנחו על צרורותיהם. הצעירים מצאו אנרגיה לשחק טאג: עבורם זו הייתה הרפתקה.
הלכנו בעקבות הצבא האיטלקי במעלה הדרך המתפתלת. השטח היה קשה. ילדים מעדו כשהם נצמדים להוריהם שנשאו תינוקות בזרועותיהם. תעצומות הנפש המדהימות של קשישים ונכים שמתקשים לעמוד בקצב היו מדהימות.
אני עדיין רואה את מר רייטר, פניו ערוכות בנחישות, עמל במעלה ההר על קביו. כשהגענו לרכס, עלינו על בונקרים נטושים של הצבא האיטלקי, השתמשנו בו כדי לברוח מהרוח ולהתמסר להסדיר את נשימתנו לפני הירידה המפרכת.
אלברט שרון
אלברט שרון (1990-1924) נולד לבית יהודי בוורשה, פולין לפני שעבר בילדותו לבריסל, בלגיה. בשנת 1940, כשאלברט היה בן 15, פלשו הגרמנים לבלגיה. אלברט, יחד עם שתי אחיותיו ואח אחד, נמלט עם הוריו לצרפת כדי להימלט מהלחימה. המשפחה נדדה בין מספר כפרים שונים בדרום צרפת, לאורך הרי הפירנאים. בטולוז סייעו אלברט ואחיו בזיוף מסמכים עבור המחתרת, ובסופו של דבר נכלאו בליון, צרפת. לאחר שהתאחד עם משפחתו, נסע לאיטליה לאחר חתימת שביתת הנשק. אלברט תמלל את סיפורו על ידי אשתו, לין שרון, חודשים לפני פטירתו בשנת 1990. (הועתק מ-ushmm.org, הכולל את הטיוטה המקורית של הספר).
פטי מימון, בתו של אלברט, מתגוררת בכפר קטן בישראל. היא נשואה ואם לארבעה בנים נשואים ועובדת כמזכירה רפואית בדיור מוגן (פרוטיאה וילג'). בשנת 1971 ביקרה בסן מרטין וזובי עם אביה ואחיה אבינועם. זו הייתה הפעם הראשונה של אביהם מאז המלחמה. כשהם הלכו ברחוב, היא זוכרת אותו אומר ששום דבר לא השתנה מאז 1943.
מלפנים: שלמה, אסתר, בלה. מאחור: מרייט ואלברט.
(אלתר וסידי עלו לארץ ישראל).
I just wanted to comment really a correction that I should have mentioned when I sent in the passage. My father's family name was Szajdholc.
My grandfather Shlomo changed the family name to Sharon years later living in America.
Dear Mrs Maimon, I'm Luca Borello, middle school's teacher in Valdieri (Cuneo, Valle Gesso). With my students I'm doing research on the Jews who arrived in Valle Gesso from Saint Martin de Vesubie in September 1943 and were helped by the inhabitants. In the book written by your father, we read that he was helped by a family from Andonno, the Rossis. Could you tell us the name and surname of these people?
Thank you for your kind attention!
Luca Borello
Giacomo Rossi
Hi thank you for the message
First of all my father became friends with Father Borsotto who helped my fathers family even though he knew the danger he was putting the village into.
Another family that helped them was Giacomo Rosso who was the Barber, Marianna Giordano and her parents Anna & Signora.
I’m afraid I don’t know the names of the Rossis family.
But all the families who did help were wonderful people.
My parents returned to Andonno in 1984 and meet Marianna Giordano
My father asked her if she knew why her family helped them and her answer was 'My mother replied: ”We have no choice,what kind of a world would this be if people didn’t help other people when they were in trouble.”'
Thank you for your prompt reply.
One last question maybe you could answer me. When your father write: “[…] In time we made friends with the Rossi’s , a young married couple in Andonno. He was Italian and his wife French […]”, he speaks about Giacomo Rosso or another family? It seems strange but no one in Andonno knows this family.
Thank you for your patience