זיכרונות מלחמה מאת מרים באטלר

תיאור זה לקוח כמעט מילה במילה מתוך מחברת בכתב יד שבה כתבה אמי, מרים באטלר, את כל זיכרונותיה מהמלחמה.

בגיל 10 שהתה בסנט מרטין ממרץ עד ספטמבר עד מרץ 1943 עם הוריה, סיימון והלן באטלר, ודודה ודודתה ישראל (ז'אק) וארנסטין באטלר.

כך קרה שגם אבי, מוריס קרן, היה בסנט מרטין עם אביו, אחיו ואחותו (אמו נפטרה זה עתה ממחלה בניס).

מישל קרן

בסנט מרטין, החיים נכנסו למסלולם במהירות. שכרנו בית נחמד. ועדה של כ-10 עד 12 יהודים תכננה בית כנסת קטן עם רב. מכיוון שלא הלכנו לבית הספר של הכפר, היה לנו כל בוקר שיעור תלמוד תורה. בשעות אחר הצהריים ארגן ה-EIF פעילויות. הייתי בקבוצת "כנפיים קטנות".

בבוקר ובערב אנשים שהיו במגורים מוקצים, כמו אבא, דוד ז'אק והקרנים, היו צריכים ללכת ל"קומנדטורה" כדי לדווח על הימצאותם.

[Après l’armistice du 9 septembre 1943…]

האיטלקים נאלצו לעזוב את דרום צרפת, הגרמנים פלשו לכל הדרום במקומם.
החיילים האיטלקים אמרו לנו שמוטב שנלך אחריהם במעלה ההר מאשר לחכות לגרמנים. משמעות הדבר היא שרוב האנשים של סנט מרטין, כ 1000 במספר, הלכו להרים כיציאת מצרים של ממש. אבא הספיק לשכור שתי פרדות , כך שהצלחנו לשים את השקים על הבהמות ואני הייתי צמודה לפרד. אבל רוב האנשים הלכו ברגל.

נכנסנו עמוק לתוך ההר, בשבילים צרים. בערב הראשון ישנו בתוך גדרות צאן בלה בורון. למחרת, כשחצינו את מעבר פנסטרה, ישנו במעין יער.

[…] הגענו לסן ג'יאקומו, שם עזבו אותנו הפרידות. ההורים שלי הרשו לי לישון עם אחיות, במנזר, במיטה אמיתית! מה שנראה לי מותרות אחרי שני לילות של שינה על קש. למחרת הלכנו ברגל לכפר אנטרקווה, שם מצאנו חדר שבו חמשתנו יכולנו לישון עם איכרים.

[…] לאחר שבוע הגיע סיור גרמני. מי שנותרו מהקבוצה (בני הזוג קרן המשיכו לצעוד) הועברו לצריפים בבורגו סן דלמצו, שם הורה המפקד הגרמני: "יהודים מימין, לא יהודים משמאל". לאבא ולדוד שלי היו תעודות טבילה מזויפות שניתנו על ידי כומר רוסי, ולכן הלכו לשמאל. […] בערב אמרו הגרמנים שגויים יכולים ללכת לישון בעיר, שאנחנו צריכים לחזור למחרת בבוקר, ושהם ישמרו את התעודות.

[…] מיותר לציין שלמחרת בבוקר לפני עלות השחר יצאנו, ולקחנו את הרכבת היוצאת הראשונה, רכבת משא לקונאו.

מרים באטלר

[לאחר מכן, משפחת באטלר עברה דרך גנואה, אחר כך פירנצה, שם הם אפילו יכלו ללכת לבית הכנסת בלילה הראשון של ראש השנה! בסופו של דבר הם ירדו לרומא, שם הסתתרו עד סוף המלחמה. גם משפחתו של אבי הגיעה לרומא בדרך אחרת.]