מכתב זה (במקור בצרפתית) נשלח במאי 1943 על ידי אלי בירמן, שהתגורר עם בנו, יצחק בירמן בסנט-מרטין-וזובי, לאחר שמטילדה (מרים) – אשתו של אלי ואמו של יצחק – נשלחה לאושוויץ. יצחק בירמן זכה להצטרף לאירועי המצעד עם ילדיו ונכדיו. תודה מקרב לב לבתו של יצחק, שרית אמיתי, על שיתוף המסמך היקר הזה איתנו.
גברת, עלמה ואדון קולא,
ברצוני למסור לכם בשורות טובות מאזור ההרים המאוד שלווים והמרגיעים, בניגוד לאורח החיים בעיר, המתיש כל-כך.
כאן בגובה של 1000 מטר, עם מזג אוויר נפלא ונוף מקסים, המפצה אותנו על מחסור במצרכי מזון בסיסיים.
כמובן האוויר הצח יחד עם קיצוצי הצנע גורמים להגברת התיאבון אבל זאת לא הדאגה העיקרית. אילו המשפחה שלי הייתה איתי היה די בזאת כדי לעבור את ימי המצוקה האלה. כיוון שלא זכיתי לקרוא המכתב ממטילד יקירתי, אני מבקש ממכם שוב לשלוח לי את המכתבים, יחד עם טפסי המשלוח על מנת שאוכל לשלוח משהו.
גיסי נמנע מלמסור לי טפסים משלו כי חשש שכל עוד הייתי בתנועה, יפוג תוקפם עד שיגיעו אלי (אחרי שבועיים). כעת משהגעתי ליעד והשתכנתי סופית, אתם יכולים לספק לי את אותם הטפסים, כדי שאוכל למלא את חובתי בתור בעל כראוי.
אני כותב לגב' דניאל הלנה על מנת שתישלח לי את הביגוד שמשכה מן המכבסה. כשתשלחו דואר תרשמו את הנמען הבא: אדון רודניזקי 125 רחוב ד"ר קניולי, סנט מרטין-וזובי, אלפים מרטימז, כיוון שאני משתוקק לקבל בשורות טובות מכם ובמיוחד מהעלמה סוזאן שמכתביה כל כך מלאים משמעות.
אני גם מזמין אתכם לבוא לבלות את החופשה הבאה שלכם וליהנות איתנו מה-"שווצריה של ניס". לא תתחרטו על הנסיעה למרות שהדרך לא קלה, אם כי מלאה חוויות. חוץ מזה אני מבשר לכם שביקשתי מגיסתי להביא אלי את החמוד הקטן שלי, כפיצוי על הבדידות שאני חש היום. היות ואני סובל יותר מדי מהפרידה מהמשפחה. לפצות על החסר. אני מלא תקווה שכולם מרגישים טוב ושאתם בריאים ומאחל שתוכלו להחזיק מעמד עד הסוף, יחד כולם. מחכה בקוצר רוח לקרוא את תשובתכם. קבלו את רגשי הידידות הכנים ביותר.
בידידות אליי,
סנט מרטין 4.5.43
