נפתלי ורוז קראוטהמר וילדיהם, פליטים יהודים שנמלטו מגרמניה לצרפת במהלך המלחמה, חיו בסנט מרטין וזובי תחת חסות איטלקית בסתיו 1943. במהלך שהותם בסנט מרטין וזובי, אנו מאמינים כי נפתלי שימש כ"שמש" (אדם המסייע בניהול שירותים בדרך כלשהי) בבית כנסת.
בספטמבר 1943, כשהחיילים והמנהלים האיטלקים נסוגו מהאזור וחזרו לאיטליה, הם הזהירו את היהודים שהגרמנים יגיעו בקרוב ויהיה מסוכן מאוד להישאר.
נפתלי, רוז וילדיהם, סימון, כבן 10, ז'ול, כבן 8 וסוזן הפעוטה, יחד עם מאות יהודים נוספים, החלו לטפס על אחד ממעברי ההרים הסמוכים כשהם נושאים חפצים אישיים מינימליים.
נפתלי ניסה לשאת ספר תורה מבית הכנסת אל מעבר להרים. הטיפוס היה קשה ובשלב מסוים ייתכן שהתורה הושארה איפשהו למשמרת. למרבה הצער, הוא מעולם לא שוחזר. נחזור למורשת ספר התורה האבוד בהמשך הסיפור.
על פי המסורת המשפחתית, כשהגיעו לאיטליה, בחרו בני הזוג קראוטהמר ללון במלון ולא במגורים צבאיים שבהם מצאו מקלט חלק מהפליטים האחרים. בני הזוג קראוטהמר שרדו ונמנעו מלהיתפס ולהישלח לאושוויץ, שהיה גורלם הטרגי מאוד של אלה שנשארו בצריפים.
במידה רבה הודות לאומץ ליבו של נפתלי ולכישוריו האסטרטגיים, ולמען האמת, הרבה מזל, הצליחה המשפחה לעשות את כל הדרך לרומא, למרות העובדה שגרמנים ופשיסטים איטלקים צדו ועצרו יהודים ברחבי המדינה.
ברומא, ז'ול וסימון נרשמו לבית ספר קתולי לבנים וסוזן ורוז יכלו להישאר במנזר קתולי. נפתלי הצליח להמשיך לחיות "במחתרת", ולחפש דרך להוציא את משפחתו מאירופה.
ב-1944 מאמציו של נפתלי נחלו הצלחה והוא הצליח לארגן שמשפחתו תיכלל בין קצת פחות מ-1,000 פליטים שהורשו להיכנס לארצות הברית במהלך המלחמה. לאחר שהועברו מעבר לאוקיינוס האטלנטי על הספינה הנרי גיבינס, הם נדרשו לבלות את שארית המלחמה במחנה עקורים באוסוויגו, ניו יורק, והיו אמורים לחזור לאירופה לאחר המלחמה. ילדי משפחת קראוטהמר למדו בבית הספר בעיירה אוסווגו וסיימון חגג את בר המצווה שלו במחנה.
למרבה המזל, הם הצליחו להגר לארה"ב לאחר המלחמה (טכנית מקנדה). נפתלי התאחד עם אחיו מוריס בניו יורק. מוריס הצליח להימלט מאירופה בשנות השלושים. אח נוסף, מוטל, שרד את אושוויץ והשתקע באוסטריה לאחר המלחמה. למרבה הטרגדיה, שאר בני משפחתם נרצחו בשואה.
נפתלי מעולם לא שכח את ספר התורה שניסה להציל כשהגרמנים היו פלשו לסנט מרטין וזובי. משלא הצליח לאתרו, חסך מספיק כסף כדי להזמין יצירת ספר תורה חדש, שייכתב על קלף על ידי סופר מיומן. ספר התורה שכן בתחילה בבית כנסת בברוקלין, ניו יורק. בשנות ה-80 דאג סיימון להשאלת הספר לקהילה בשילה, ישראל.
נפתלי ורוז ניהלו חיים מוצלחים בארצות הברית, אך נשארו מחויבים מאוד לציונות והנחילו ערך זה לילדיהם. אחד משלושת ילדיה של סוזאן, ג'פרי (יעקב), עלה ארצה בשנות ה-80. בנו הבכור של יעקב, נפתלי, הצליח לשאול ספר תורה מקהילה בניס ולהביא אותו לסנט מרטין לסוף השבוע של Marce de La Memoire בשנת 2019. אנחנו ועוד כמה בני משפחה שהם צאצאים של רוז ונפתלי קראוטהמר היינו שם איתו באותה שבת (כמו גם משתתפים נפלאים רבים אחרים בצעדה מרחבי העולם). הייתה זו מחווה הולמת מאוד לסבא רבא של נפתלי ולקהילת היהודים שקראו לסנט מרטין וזובי ביתם בשנת 1943. נפתלי גורביץ מכהן כיום במועצת המנהלים של AME 43.
אנו גאים שהשתתפנו בצעדה בשנת 2019 ומקווים לחזור לצעדה נוספת, אולי עם ילדינו הבוגרים ובני משפחה אחרים.
מוטי קראוטהמר ודברה אלדרמן
מוטי, בנו של שמעון קראוטהמר ונכדם של נפתלי ורוז קראוטהמר, ואשתו דברה מתגוררים בסיאטל, וושינגטון, ארה"ב.
