לפני שנים רבות בכיתי את לבי כשצפיתי בסרטו של רוברטו בניני " החיים יפים" מ-1997, שבו אב עושה כל שביכולתו כדי להגן על בנו הצעיר מזוועות המלחמה והחיים במחנה ריכוז. כיצד ניתן להסתיר או להסוות זוועות כאלה?
להסתתר ממלחמה זה משהו שכולנו עושים. לשכוח ולהמשיך הלאה. ובכל זאת, בכל שנה בתחילת ספטמבר מתאסף קהל כדי לציין את היציאה מצרפת לאיטליה כדי להימלט מהכוחות הגרמניים. הקהל מורכב מכמה מקומיים, ניצולים וצאצאים, חברי הקהילה היהודית המקומית ואחרים המעוניינים להנציח את יציאת מצרים.
עבורי באזכרה הזו יש מסרים מעורבים. האם אנחנו מנציחים את אלה שמתו וחוגגים את אלה ששרדו? האם אנחנו שואפים ליצור מסר כדי למנוע את הישנות התופעה?
בספטמבר 2003, עם ילד בן ארבע וילד בן שבע, עשינו את העלייה המשפחתית הראשונה שלנו לקול דה פנסטרה. זה לא היה יום כיף, זה היה טיול זיכרון, ללא אפשרות לחזור אחורה, וקיווינו, קצת הבנה למה אנחנו עושים את ההליכה.
דיברנו על הסתרה – איפה אפשר להתחבא – סלעים ועצים. מה יכולנו לאכול. . . בעיה הרבה יותר גדולה! וכמה מהר נוכל ללכת אם ירדפו אחרינו. נקודה אחרונה זו עוררה שאלות רבות. מדוע רדפו אחרי אנשים אל ההרים? מי רדף אחריהם? ומדוע ניסו הפליטים לעלות להר? ההליכה הבאה ב-2005 והשאלות נשארו. אבל הפעם נשאלתי, למה האיטלקים היו שונים?
מה שמחזיר אותי למה?
מה מחזיר אותנו לטיול הזה בהרים בכל שנה? לחיות מחדש את העבר, לדבר עם ניצולים אחרים, להפגיש משפחות מכל העולם, לחגוג את החיים.
במצעדי הזיכרון האלה יש רגעים של עצב גדול, במיוחד בקול שבו אנו עומדים בין שתי מדינות, בין זיכרון המתים לניצולים. אבל חשוב מכך, הם הפכו לרגעים של חיבור ושמחה גדולים.
מתוך זוועות המלחמה רכשנו ידידים חדשים מישראל, אמריקה, קנדה, אנגליה, צפון אירלנד, גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד, בלגיה… הלכנו, ודיברנו, ואכלנו ארוחות ארוכות ושמחות. חגגנו חתונות ולידות, דיברנו על היסטוריה, ספרים, סרטים….
כשם שדמותו של בניני שאפה לראות את שמחת החיים כדי להגן על בנו, כך אנו יוצרים שמחה כדי לנצח את זוועות המלחמה.
אליזבת ברנהיים
"עברתי לרחוב מרטין וזובי בשנת 2002, כמה ימים לפני ההליכה, בלי להיות מודע למארשה או לדעת עליה הרבה. רק בשנת 2003 עשינו את ההליכה – עד קול דה פנסטרה – עדיין לא מכירים אנשים רבים ומתמודדים בעיקר עם שני ילדים קטנים ולא מודעים להליכה בשנים החלופיות לקול דה סריס. עם כל שנה הפכנו מעורבים יותר, והמארשה הפכה לגולת הכותרת של השנה."
