בזמן חופשת נהיגה ובאופן מקרי גיליתי את האזור היפה הזה בצרפת בה ראיתי מודעה במשרד התיירות המקומי המתאר את הפרסום של ה "Marche de la Memoire" שאמור היה להתרחש בדיוק למחרת, זה עורר את החשד שלי וכששאלתי את הפקיד האחראי הוא אישר לי שהמצב הנורא הזה שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה אכן היה אותו תיאור שתיאר לי בהזדמנויות רבות צעיר יהודי שהיה חבר טוב של סבא וסבתא שלי ולימים חבר טוב מאוד שלי שהפך להיות מורה דרך רוחני עבורי בתור ילד צעיר.
הוא סיפר כיצד הוריו שלחו אותו לחו"ל למקום מבטחים וכיצד הם עצמם ברחו דרך ההרים הגבוהים הללו בניסיון שווא להימלט מהנאצים, למרבה הצער הם לא נראו ולא שמעו עליהם שוב.
בהיותי צעיר מאוד ולא בוגר בזמנו, הסיפור שלו לא השפיעה עליי במיוחד עד מאוחר יותר בחיי, כאשר רכשתי ידע נוסף על שנות המלחמה ועל הזוועות שביצעו הנאצים במיוחד כלפי אותם אנשים בעלי אמונה יהודית.
אז לאחר שהצטרפתי יחד עם המטיילים והשלמתי את הצעדה אל ההרים וכשחזרתי שוב באותה שנה, רק לאחר מכן הבנתי לפתע איך חבר הילדות שלי החביב כשהוא עצמו היה כנראה הרבה יותר צעיר נאלץ להיפרד מהוריו תחת נסיבות קשות שכאלה, יכולתי רק לדמיין את האבל הנורא שהם בוודאי נאלצו לסבול ואת הקושי העתידי וכאב הלב שהיה להם.
רק בחסדי אלוהים, המשפחה שלי או אני מעולם לא נאלצנו אי פעם להיות מעורבים או לחזות בזוועה כזו בחיינו, אז מלבד החברים הנפלאים שרכשתי כשהגעתי לכאן, אני שואף להמשיך להשתתף במצעד הזה כל שנה כל עוד אני יכול כי חשוב לי כל כך להנציח לא רק את הנשמות המסכנות שניסו להשיג חופש בשנות ה-40 על ידי טיפוס על המעברים ההרריים האלה, אלא גם את כל האחרים בעבר ובהווה ברחבי העולם שלנו שניסו לברוח מעריצות עד עצם היום הזה.
ועבור וויליאם.
איבור סנודי
Ivor,
Thank you for participating in the hills and writing this piece. My brother David just sent me the link to it. I’ve done the Italian hikes 4-5 times, and plan to do so again this year – my late wife’s mother, sister and grandmother made the original hike in 1943, and subsequently got to know Sandro Capellaro and other organizers on the Italian side. i look forward to seeing you on top at Cole de Cerises this year! (Redhead with and English / American accent, as I’ve now lived in the USA almost 50 years)