הגרסה המלאה של טקסט זה מאת Joëlle Hansel est parue en français sous le titre « Una targa per ricordare otto vittime del nazifascismo » (« Une plaque pour commémorer huit victimes du nazi-fascisme » dans « Rendiconti Cuneo 2019 », édité par S. Chiavero, D. Damiano, R. Martelli, Cuneo, éditions Nerosubianco, 2019, p. 198-201.
ב-26 באפריל 1945, בקונאו (איטליה), מתחת לקשת החמישית של גשר ואלדיירי נרצחו על ידי הנאצים הרמן ארמנד מואיז הרץ אפלבאום, סבו, ברנרד פוטרמן, גיסו, ומרסל פוטרמן, אחיינו בקושי בן שבע-עשרה. כך הסתיים באופן טרגי מסע שהחל בשנת 1940 כאשר הם ובני משפחותיהם נמלטו מפריז הכבושה בידי הגרמנים.
לאה, סבתנו, ולוסיין, אבינו, סיפרו לנו על שלבי המסע הזה. תחילה עזבו את פריז לניס, שם חיו בשלווה יחסית עד שהגרמנים כבשו את העיר. הם חצו את האלפים כדי למצוא מקלט בכפר בצפון איטליה. מקום מחבואם התגלה בגלל איטלקים צעירים שמרסל אהד אותם והלשינו עליהם לגרמנים. עד שסבא שלנו נעצר, אבא שלנו ניצל, בקיצוניות, כי הוא היה רק בן 14. אם הם חסו על נשים, הרוצחים השתמשו בכל הגברים מעל גיל 16 לנשק.
הסיפור של סבתא ואבא שלנו השאיר כמה אזורים אפורים. מתי הם עזבו את ניס לסן מרטין וזובי? מדוע מעולם לא הזכירו את שהותם בכפר זה, שבו נהנו היהודים מכמה חודשים של שלווה, ושבו נהנו כל כך ילדים ובני נוער בגיל אבינו? אז לאן הם נעלמו כשחצו את האלפים?
לאחר מותה של סבתנו, בשנת 1984, מצאנו במסמכיה את תעודת הפטירה של סבנו שנערכה על ידי העירייה של קונאו לאחר הוצאתו להורג. מקום מושבו בסן מרטין וזובי נכלל. בשנת 2016, דניאל בודו לקסין, שעשתה עבודה כה חשובה על חסידי אומות העולם סן מרטין וזובי, שלחה לנו את רשימת הלקוחות של בעל המכולת של הכפר שעליה מופיעים שמותיהם של ברנרד, סוניה ומרסל פוטרמן.
משפחתנו התגוררה אפוא בסן מרטין וזובי. היא הלכה באותו מסלול כמו זה של מאות היהודים שנמלטו מסן מרטין ב-9 בספטמבר 1943, כשהצבא האיטלקי נסוג לפני הגרמנים.
בספטמבר 2019, אחיי ואחיותיי ואני נסענו לסן מרטין וזובי, שם פגשנו את דוד ברנהיים. בצד השני של האלפים הובילו אותנו חברינו האיטלקים בעקבות משפחתנו: המעבר שדרכו עברו בצד האיטלקי והתקבלו בברכה על ידי הפרטיזנים האיטלקים; הכפר קורנלטו שבו הסתתרו; היישוב דמונטה שבו הוקע מרסל; כלא קונאו שבו נכלאו מרסל, אביו וסבנו לאחר מעצרם ב-12 באפריל 1945. לבסוף, ויאדוקט ואלדיירי שבו נרצחו עם שלושה יהודים נוספים – הוגו קורבל, זיגפריד שוורץ וז'ורז' יוזף – ושני פרטיזנים איטלקים.
מסענו הסתיים בהצבת הלוח הנושא את שמם בקונאו ב-19 בספטמבר 2019, במהלך טקס בהשתתפות הרשויות האזרחיות והצבאיות בעיר. בין הדוברים היה פרנצ'סקו רבלי די פברניו, סגן נשיא לשעבר של מחוז קונאו.
בזכות לאה, סבתנו, ולוסיין, אבינו, שנפטר, הודות לג'ולי, אמנו, זכרו של סבא שלנו יישאר חקוק בליבנו לנצח.
אנחנו, חמשת האחים והאחיות, חיים היום בישראל, עם אמא שלנו. אנחנו משתתפים בחיי המדינה היהודית שסבא שלה, חמשת היהודים שמתו איתו ומיליוני היהודים שהושמדו על ידי הנאצים לא זכו לראות אור יום.
להורינו נולדו 5 ילדים: דניאל משה הרץ הנושא את שמם העברי של סבא שלנו, מיוריאל, ליליאן, אלן ואני.
לזוג 17 נכדים ו-15 נינים. נעביר להם את זכרו של סבא שלנו, והם בתורם יעבירו לדורות הבאים, כדי שלא יישכח לעולם.
לזכר סבנו משה הרץ אפלבאום
ברנרד ומרסל פוטרמן
ז'ורז' יוזף, הוגו קורבל, זיגפריד שוורץ
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
יואל הנזל
